גניש נ ' ה פניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

ביום 26.3.12 נדחתה התביעה ונקבע כי התובע ישא בהוצאות בסך 25,000₪ לטובת אוצר המדינה וגם בהוצאות הנתבעת. הנתבעת הגישה את שומת הוצאותיה בסך מצטבר של 165,674₪ (ובכלל זה 92,800₪ שכ"ט עו"ד). התובע התנגד לפסיקת הוצאות אלה, בטענה שמדובר בסכום מופרז עד מאוד, בלתי סביר ובלתי מקובל. נראה שמתעוררות שתי שאלות נפרדות- האחת, מה היו ההוצאות הלגיטימיות של הגנת הנתבעת? השניה, האם מוצדק לפסוק הוצאות ריאליות?

הוצאות לגיטימיות של ההגנה

הנתבעת נחשפה לסיכון שתחוייב בסך של 333,599₪ (כערכם לפני 6 שנים) וכן בסכום נוסף שלא פורט בגין סעד עתידי שנתבע. ניהול ההגנה חייב הוצאות רבות: חלקן נפסק ע"י ביהמ"ש (שכר עדים), חלקן תולדה של החלטות בית-המשפט (הקלטות הדיונים), חלקן עלויות שגרתיות של ניהול הגנה (עלויות איסוף תיעוד, חקירות פרטיות, חוות-דעת מומחים). בהערכת סבירות שכר הטרחה ראוי לשקול הן את שיעור הסיכון והן את היקף העובדה בפועל – ובהליך זה היא היתה רבה מאוד. לא מצאתי בשומת הוצאות הנתבעת פריטים שלא היו נחוצים להגנתה. מרבית הסכומים שננקבו בשומה היו סבירים.

הוצאות משפט ריאליות

דומה שפסיקת הוצאות משפט ריאליות צריכה להיות הנורמה ולא החריג. מוסרית, קשה למצוא הצדקה לכך שמי שזכה במשפט ישאר בסיומו בחסרון כיס ל"הנאתו" של מי שהפסיד. לכלל זה יכולים להיות חריגים רבים ושונים, אך לא מצאתי שהם מתקיימים במקרה זה. התובע ניהל תביעה לא הגונה בדרך שהעצימה מאוד את עלויות ניהול ההגנה. בין השאר, העידו התובע ועדיו עדויות סותרות לעדויותיהם במשפט שהתנהל במקביל. מעשי התובע פורטו ובוקרו בפסק-הדין. תוצאתם, שהנתבעת נאלצה להוציא סכומים גדולים על הגנתה. התובע טוען שבדרך-כלל בתי משפט אינם פוסקים בתביעות דומות הוצאות משפט בסדר הגודל שהתבקש, אלא בסכומים נמוכים בהרבה. דומני שציפיה זו, שלא יחוייב בהוצאות ריאליות בלי כל קשר לדרך התנהגותו, עודדה אותו לנהוג בדרך שבה הלך. בעל-דין המנהל הליכים לא הגונים, מתבסס על עדויות שאינן אמת ומכביר עלויות עושה זאת בתקוה שיזכה במשפט. אם לא מלווה התקווה גם במודעות לסיכון, שישא בתוצאות מעשיו, יהיה זה בלתי רציונאלי לחלוטין מבחינתו שלא לנסות את מזלו. יצליח – יזכה; לא יצליח, לא ינזק. ומבחינת הצד שכנגד, המצב כמובן הפוך: הוא צועד לקראת הפסד ודאי, אם במשפט לגופו, ואם כאשר "יזכה", אך בסופו של דבר יאלץ לשאת בעלויות ההליך. בנסיבות כאלה עדיף לשלם לתובע סכום הנופל מההוצאות הממשיות (שיגרמו ולא יושבו) ולהמנע מהמשפט. במקרה שבפני, משמעות הדבר, שלנתבעת עדיף היה לשלם לתובע סכום בן שש ספרות (שכלל לא מגיע לו) ולא להגן על ענין צודק. ברור שזה עיוות דין שיש להמנע ממנו.

לאור זאת, ולאחר שבחנתי את פרטי שומת ההוצאות, אני פוסק לנתבעת הוצאות משפט כדלקמן: סך 65,000₪ בגין כספים שהוצאו (עפ"י קבלות תוך קיזוז מקצת הסכומים שנראו מעט מופרזים) וסך 45,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (בשים לב לסיכון שהיה כרוך בתביעה ולהיקף העבודה שנעשתה).

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: